תהליכים אסטרטגים בנחשונים

לפני למעלה משלוש שנים התקיים בקיבוצנו תהליך ארוך ומורכב הנושא את השם המחייב "תכנית 20-25". הוקמו מספר צוותים שדנו בשלל נושאים הנוגעים לחיי הקיבוץ. בסופו של התהליך התפוקה היחידה הייתה הצגת תכנית כלכלית לכאורה שעסקה בעיקר בנושא אחד – הקטנת נטל המסים ובמיוחד צמצום/ביטול המס הפרוגרסיבי תוך כדי כרסום בערבות ההדדית.

​

די מהר התברר שאין קשר בין התכנית הכלכלית לבין המציאות הכלכלית. הרכיב היחיד שנותר מהתכנית הוא הקטנת המיסוי (בעיקר המס הפרוגרסיבי) וצמצום הערבות ההדדית. גם הנהלת הקיבוץ הבינה שאין שום היתכנות לתכנית כלכלית חמש-שנתית.

​

נכון להיום, בלחץ של חברים, הוחלט לקיים תהליך חשיבה ולקרוא לו "תהליך אסטרטגי". כשלב מקדים לתהליך נערך סקר בין החברים, ושוב, אחד משני הנושאים שהוצגו בו היה הקטנת המיסוי תוך כדי המשך הכרסום בערבות ההדדית. על פניו יש כאן שני תהליכים רצופים המובילים לאותו כיוון.

​

אין בכוונתי להיכנס לדיון על המגמה המצטיירת כאן. אני מבקש להפנות את תשומת לב החברים לכך שהתהליך האסטרטגי האחרון שהתקיים בנחשונים היה בשנת 2002, עת החליט הקיבוץ לעבור ממודל של קיבוץ שיתופי למודל של קיבוץ מתחדש. במסגרת אותו תהליך הוחלט שהערבות ההדדית תישאר אבן יסוד בקיבוץ המתחדש, כלומר, חלק ניכר מהמיסוי יהיה פרוגרסיבי, ובמקביל הקיבוץ יסבסד את החינוך, הבריאות והסיעוד לכלל החברים.

התהליך האסטרטגי הנ"ל, שהסתיים במעבר למודל של קיבוץ מתחדש, חייב שינוי של תקנון הקיבוץ, ולכן התקבל ברוב מיוחס של חברי הקיבוץ באותה עת. במהלך קליטת חברים חדשים, מאז ועד היום, הוצגו להם עקרונות הקיבוץ המתחדש כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטת השינוי ובתקנון המתוקן.

​

על פי החלטות תכנית 20-25 ו"התהליך האסטרטגי" שמתנהל בימים אלו, מסתמן שאנו בתוך תהליך של עיקור אחד מעקרונות הקיבוץ כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטה על השינוי משנת 2002. אם אכן אלה פני הדברים, אזי ראוי לקיים תהליך אסטרטגי אמיתי שבו יוחלט אם אנחנו עדיין דוגלים במודל הערבות ההדדית כפי שהוחלט ב-2002 או שאנו חותרים למודל חדש של קיבוץ.

ברור שאם יש רצון לשנות את מהות הקיבוץ מתבקש לקיים תהליך אסטרטגי אמיתי ובו נחליט באיזה מין קיבוץ אנו רוצים לחיות, או אולי בכלל נעדיף מודל של יישוב מסוג אחר לחלוטין. כל החלטה שתתקבל בתהליך כזה תחייב הסכמה רחבה, כלומר, רוב מיוחס, שינוי תקנון ואישור רשם האגודות.

מה שקורה כאן בשנים האחרונות הוא כרסום זוחל בהחלטות מחייבות של הקיבוץ. במקום להתמודד עם נושא הערבות ההדדית ולקבל החלטות מסודרות, אנו מחליטים מדי כמה שנים לקצץ בערבות ההדדית בשיטת הסלאמי. אני קורא מכאן למנהלי הקיבוץ לעצור את התהליך שמתקיים כיום ולשקול כיצד להמשיך הלאה.