כיתת הכוננות של נחשונים

בסוף השבוע של שמחת תורה התארחתי אצל חברים בגבעתיים לרגל החג. 

בשבת ב־6:30 בבוקר התעוררתי לקול אזעקה. זינקתי מהמיטה עם המחשבה – אזעקה? מה קשור?? עד 10 בבוקר רצנו כבר 4 פעמים למקלט, ולקח כמה שעות עד שהתחלנו לקלוט את גודל האירועים.
למחרת כשחזרתי הביתה לקיבוץ, השער היה סגור ואת פני קיבלו 3 אנשי כיתת כוננות מצוידים באפודים ונשקים.

מאז כולנו נחשפנו אליהם כשהם מקדמים את פנינו בשער 24/7, מה שתרם רבות לשיפור תחושת הביטחון שנגזלה מכולנו באותו בוקר יום שבת, שבו פרצה מלחמת "חרבות ברזל". שם שכמו נלקח ממשחק מחשב ונשמע הכי לא קשור.

יצאתי לראיין את עמרי הדר, המשמש כרכז הביטחון של נחשונים מזה קרוב ל 10 שנים, וללמוד קצת יותר על האנשים ששומרים על הבית של כולנו. 

נתחיל מזה שתפקידה של כיתת הכוננות הוא לשמור על הביטחון בקיבוץ ולתת מענה ראשוני לכל אירוע בטחוני שעלול לצוץ. אם זה דאגה לביטחון הכללי של תושבי הקיבוץ ואם לשמור על ענפי המשק והחקלאות מפני גניבות.

ב־7 לאוקטובר למדנו מהאירועים בדרום שכיתת הכוננות יכולה לתת מענה בזמן אירוע ולהגן על יישוב אפילו מספר שעות עד להגעת כוחות החירום וההצלה.

ביקשתי מעמרי שיעשה לנו סדר אחת ולתמיד. אז רב"ש הוא רכז ביטחון שוטף, בעוד שרבש"ץ הוא רכז ביטחון שוטף צבאי. מאחר שנחשונים מרוחקים כ־4 ק"מ מהגבול, הביטחון אצלנו כפוף למשטרה ולא לצבא.

לדברי עמרי מאז 7.10 תפיסת הביטחון השתנתה. היה חוסר ודאות איך הדברים יתפתחו, ולכן כיתת הכוננות הגבירה את פעילותה לפי הנחיות המשטרה וגם לפי תפיסת הביטחון של עמרי מניסיונו הרב. השמירה בשער תוגברה לנוכחות משמעותית בכל שעות היממה. הסיורים של מג"ב 
התרבו והאימונים של כיתת הכוננות הפכו לתכופים יותר.

קצת סטטיסטיקה: בכיתת הכוננות יש 36 חברים מגיל 22 עד 70+; 35 גברים ואלה בן שטח – נציגת המין הנשי. כולם אמיצים ונועזים, ויחד עם זאת חלקם ממלאים תפקידי מטה ודוברות ואף חובשים. חלק מגויסים כרגע לצבא בצו 8 ואחרים מגויסים בצו 8 לתפקידם בכיתת הכוננות בקיבוץ.

במשך כמעט חודשיים חברי כיתת הכוננות איישו את השמירות בשער. בשלב מסוים הצטרפו אליהם מתנדבים מבין חברי ותושבי הקיבוץ, וכרגע מתגברים את השמירות ביחד עם צוות הכוננות, שומרי הלילה ובסיוע של שומר נוסף מחברת אבטחה.

למעט עמרי שממלא תפקיד רשמי מטעם הקיבוץ, כולם עושים את התפקיד בהתנדבות. 

מאז שבת של שמחת תורה היו שבועות שאנשים נתנו שעות ארוכות כאשר כמעט מדי ערב הייתה פעילות, מה שכמובן ראוי להערכה רבה. כששאלתי מה מניע אנשים להתנדב לתפקיד נעניתי שמי שנמצא בכיתת הכוננות מבין את החשיבות של התפקיד, מחויב להגן על הבית ואוהב את זה.

כיום יש כמות גדולה יותר של נשקים שעומדים לרשות חברי הצוות, מה שלפני חודשיים וחצי אפשר היה רק לחלום עליו. הם לוקחים את האימונים מאוד ברצינות ומקיימים מטווחים, אימוני קרב מגע ואף הקפצות לצורך תרגול, וכל הזמן משפרים. ללא ספק הם חבורה של א.נשים מיומנים ומוכשרים.

פניתי לכמה מהחבורה המובחרת ושאלתי אותם מה מניע אותם וכמה זמן הם בתפקיד. גיליתי שעמית שטיין למשל נמצא בכיתת הכוננות למעלה מ־20 שנה, וגיא דגוני כ־10 שנים בתפקיד. הם חדורי תחושת שליחות ורצון להגן על הבית, ומכירים תודה על התגייסות אנשי הקיבוץ לפנק אותם במטעמים. עצם העובדה שמגיעים למשמרת בשער ורואים שמישהו חשב עליהם מחממת את הלב.

מחווה מרגשת וזכורה לטוב במיוחד הייתה ערב גיבוש עם על האש מפנק ומושקע מטעם הקיבוץ, שבו כל חברי כיתת הכוננות קיבלו חולצות מודפסות שהוכנו להם במיוחד. תום כספי, אף הוא חבר בכיתת הכוננות, העובד בערוץ 13, הגדיל לעשות וביקש מחברו הטוב אור הלר ("כתבנו הצבאי" למי שלא מכיר) לעשות מחווה לאנשי כיתת הכוננות של נחשונים. הלר שיתף פעולה ואחרי תחקיר מקיף צילם ושלח להם סרטון מרגש ומחזק.

יש לציין שלעמדה בשער הגיעו בחודשים האחרונים פינוקים מושקעים, מג'חנונים וקרואסונים ועד סנדביצ'ים ועוגות, ואפילו ארוחות מטוסים מובחרות מאל על. יש הטוענים שהעלו במשקל;) 

 

טוב שיש על מי לסמוך! תודה ענקית לכל חברי כיתת הכוננות שהופכים את הבית של כולנו לבטוח יותר!

נסיים בתפילה שכל החטופות והחטופים יחזרו לביתם במהרה בריאים ושלמים; שכל חיילינו יצליחו ויחזרו בריאים ושלמים לשלום לביתם; ושכל הפצועים יחלימו ויחזרו לאיתנם במהרה, ואִמרו אמן.