כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן

לעשייה ולנתינה יש כוח מיוחד להרים ולחזק את הצד המקבל ואותנו, במיוחד בימים קשים. הן מוציאות אותנו לרגע מהחדשות הבלתי פוסקות ומאפשרות לנו ליצור בעצמנו מציאות טובה, במיוחד בזמנים של מחסור באור.

כל אחד עושה מה שהוא יכול ומה שהוא מתחבר אליו. אני התקשיתי מאוד בקיפול הכביסה הנקייה של הלוחם שבגדיו הובאו אלינו לניקוי. שחררתי – בלי כביסות לחיילים יותר. מצאתי את המקום שלי בחיזוק חיילים ומגויסים מהקיבוץ, בהכנת ארוחות בוקר לחיילים בבית חינוך ירקון ובארגון משלוחי מזון לבסיסי צה"ל. 

בזכות הירתמות של חברים מהקיבוץ (וגם מחוצה לו) הצלחנו להגדיל את האור הרבה מעבר למה שחשבנו. גם כאן כל אחד לפי יכולתו: חלק אפו חלות, עוגיות ועוגות, חלק בישלו ארוחות של ממש, אחרים תרמו מכספם – ששימש לקניית מצרכי מזון לחיילים, והנוער הנפלא שלנו שעזר בהכנת ברכות ובחלוקה ברחבי הקיבוץ בליווי צמוד של יניב שלי. אור מיוחד זרח מוקדם כל בוקר במשך חמישה שבועות שלמים בדרך לבית חינוך ירקון, בזכות חגית ברוש, סשה שונרי והפיות הפרטיות שלי – גיל ושירה ריינגוורץ, שקמו במרץ למרות הקושי לעשייה מרובה וציוד חיילנו במזון ובאהבה. 

בחנוכה נזכרנו בכך שכל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן. עלה בודד לא יכול לספק צל, אבל כקבוצת עלים הצלחנו להקים פינת מרגוע מוצלת ללוחמים. 

תודה לכולם!