"
זוכר/ת איך חגגתם יום הולדת?
זוכר שמשהו עשו אבל לא זוכר מה. דבר שכן זוכר הוא בבר־מצווה שנסענו לתל אביב לחגוג עם קרובי משפחה של אימי. קח בחשבון שאז לא היו תמונות עם עוגות ונרות לכן קשה היום לזכור.
לא קיבלנו מתנות וגם לא היינו רכושניים, אבל אבא שלי בנה לי במוסך תלת־אופן מברזל, לכן בכל הקרבות הייתי מנצח כי לאחרים היה קנוי ועשוי מפלסטיק. זו הייתה מתנה משמעותית.

 

מה לא אשכח בחיים
זוכר שהייתי בן חמש והלכנו באמצע הלילה מבית הילדים (היום סביון) למקלט שהיה מול בית התינוקות במלחמת סיני. כל אחד לקח את השמיכה שלו ועלינו למיטות עץ שבמקלט. היינו שם אולי מספר ימים.

אילו משחקים אהבתם לשחק?
דווקא את המשחקים אני זוכר טוב. רוב הזמן בילינו בדשא הגדול של חדר האוכל כי לא היו מזגנים ו/או טלוויזיה והחדרים של ההורים היו קטנטנים. שיחקנו "הקדרים באים", מעגלים וכל מיני משחקי תופסת עד מאוחר, וחוזרים לבית ילדים בסביבות שבע בערב.״

​

 

"
זוכר/ת איך חגגתם יום הולדת?
כשהיינו גדולים, בגיל 8 או 9, קיבלנו ספר במתנה. חגגו אז ימי הולדת של כל הילדים של אותו חודש על הדשא, ולא זוכרת אם חגגנו בבית ילדים.

מה לא אשכח בחיים
אני זוכרת שכשהייתי בת ארבע או חמש היינו הולכים מחדר ההורים לבית ילדים, שהוא צריף ראשונים היום, בערב, בחושך, בחורף, ואז לא היו שבילים ו/או פנסי רחוב ולכל אחד היה פנס קטן, ואני נורא אהבתי לשחק עם הפנס.

אילו משחקים אהבתם לשחק?
כשגדלנו שיחקנו חמש אבנים ושבע אבנים. הייתה בדיחה פנימית של הקבוצה של הגדולים, כי הקבוצה שלנו נקראה "גחלילית" והם קראו לנו "ג'וק" ושרו לנו "ג'וק טיפש". מה שכן, בחופשים כשחזרנו מיקום היינו משתוללים בכל הקיבוץ וזה היה נפלא.​״

​

​

​

"

זוכר/ת איך חגגתם יום הולדת?
אלה היו ימי הצנע. לא זוכר שחילקו אי פעם מתנות בימי ההולדת. אולי בארוחת ארבע היו מחלקים משהו או שעשו עוגה, לא ממש זוכר. מה שבטוח, כן זוכר שביום שישי בארוחת ארבע קיבלנו קוביית שוקולד (של הפרה). עליי לציין שהייתי התינוק הראשון שנכנס לבית התינוקות, שפועל עד היום.

מה לא אשכח בחיים
הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל 4. גרתי בצריף (היום הבית של כרמית-בועז), וליד היה עמוד חשמל שעליו היו מורכבים עיגולים, וזה היה המכונית שלי. אבי ישב מולי ושיחק איתי. עליי לציין שאבא אהב לשחק יותר ממני, ולימד אותי שחמט, דמקה והמון משחקי קלפים.

אילו משחקים אהבתם לשחק?
מונופול שיחקנו המון המון שעות. היינו מתחלקים לשתי קבוצות ושיחקנו כדורגל, מחניים וכדורעף בדשא "שלנו" (היום בין דוגית ללופה). עם הזמן בנו מגרש על הדשא (היום הבית של נעמי יעיש). בחורף שיחקנו חמש אבנים ועוד.״

​

​

​

"

זוכר/ת איך חגגתם יום הולדת?
גרנו  אז "בצריף הראשונים" ואני זוכרת שקיבלתי פעם מתנה כלשהי (לא זוכרת באיזה גיל), אבל לרוב לא היו מתנות או הרבה ממתקים... לא היו אז מותרות, רק דברים בסיסיים. יחד עם זאת ההורים וכל החברים היו צעירים ובדרך כלל האווירה היתה טובה וצחקו הרבה. זכורים לי החגים שבהם השקיעו הרבה מאמץ ויצירתיות,  בייחוד בחגים של חברת הילדים כמו פורים וסוכות, ובחגים הכללים כמו חנוכה וסדר פסח, שבהם תמיד הופענו על הבמה בחדר האוכל, אם בהצגה ואם בריקוד. קיבוץ שלם היה מעורב בחינוך שלנו.

מה לא אשכח בחיים
על פי צילום מהילדות נראה שהיו הרבה שריפות על הגבעות החשופות (ללא עצים) שסביב לקיבוץ, שהיו מכוסות רק בקוצים, סלעים, בורות מים ותעלות. בצילום אני נראית די מבוהלת כשאני צופה בשריפה שכזאת. עברו הרבה שנים עד שקק"ל שתלו עצים על הגבעות, וגם בקיבוץ לא היו כמעט עצים או דשאים... אני זוכרת את עצי הפלפלון ליד הצריף שלנו  עם העלים הדביקים שלהם, שפשוט לא נתנו כל צל…

אחת האטרקציות שלנו אז היה מגדל המים ליד הרפת, שאהבנו לטפס בסולם בתוכו עד למעלה ולהשקיף משם למטה. היה קצת מפחיד אבל לא כמו הביצה שהייתה לידו, שהייתה מקור לסיוטים שלי, שמישהו יטבע בה. מסביב לקיבוץ היו רק שדות עד קצה האופק. היינו מבודדים לחלוטין. אחד מהזיכרונות היותר משעשעים שלי היה משחק הכדורגל בימי שבת בין חברי הקיבוץ  (ליד הבריכה כיום) על אדמת הטרשים: רצים וצועקים אחד על השני וצוחקים, אך מעולם לא ראיתי את עזרא (אבי) בועט בכדור.

​

אילו משחקים אהבתם לשחק?
שיחקנו הרבה בשעות אחר הצוהריים (ההקמה) בין שבע לארבע וחצי, כשהלכנו לחדר של ההורים מבית הילדים (מדובר בתקופת הלינה המשותפת), ובשעות הערב ליד חדר האוכל, אחרי ששתלו מולו את הדשא הגדול. שיחקנו מחניים, תופסת, עמודו, קטרים באים, מחבואים. את רוב שעות הפנאי שלנו בילינו בחוץ... היינו, בקיצור, ילדי השמש בקיבוץ צעיר וזעיר מאוד דאז, נחשונים של ילדותי הבלתי נשכחת.״