בשעה טובה ובמזל טוב קיבוצנו הקט והגדל חוגג 75!

ניסיתי להיזכר איך חגגנו ימי הולדת כשהיינו ילדים, כשהלינה הייתה עדיין משותפת ולפני שהקיבוץ הופרט.

לצורך זה גייסתי לעזרה מספר בני קיבוץ שגדלו פה באותם זמנים. בדקתי מה הם זוכרים מימי ההולדת אי אז בילדותם, בעיקר ניסיתי להבין אם משהו השתנה מאז ועד היום.

אז נתחיל מהסוף, הרבה השתנה. בולטת הצניעות שהייתה באותם ימים, בעיקר מפני שבפן החומרי לא היה הרבה. יחד עם זאת ברור שנהנינו לא פחות וגם ספגנו ערכים שעולים בין השורות. שאלתי את נחשון (ברוש), בן כיתתי, מה הוא זוכר ומה נחקק בזיכרונו, וזה מה שסיפר לי:


"
בכיתות היסוד חגגנו את יום ההולדת בבית של ההורים. אחר הצוהריים כל הילדים מהקבוצה היו מתאספים, אימא הייתה מכינה סנדביצ'ים עם גבינה צהובה / נקניק / מלפפונים, הכי פשוט שיש. וכמובן מכינה עוגת יום הולדת.

כל ילד היה מביא מתנה, דברים בסיסיים, בעיקר משחקי קופסה, שאותם היינו מעבירים מאחד לשני, כל אחד בתורו.

אני זוכר שהיינו משחקים חבילה עוברת, גולם במעגל. מתנה בלתי נשכחת שקיבלתי הייתה מנעמי יעיש כשהייתה המטפלת שלנו, והביאה לנו עט נובע. זה נחרט בזיכרוני.״
 

שאלתי את אותן השאלות גם את רחל, אחותו הצעירה של נחשון. היה מעניין לראות את הדומה והשונה בתשובותיהם, מה השתנה בפרספקטיבה של הזמן.

 

"
אני זוכרת שבגן ההורים היו באים לבית הילדים עם האחים, אמא היתה מביאה עוגה שהכינה.

היינו יושבים סביב שולחנות עם כיבוד, עם ההורים והאחים והיינו עושים מסיבה (עם המטפלות כמובן).

כשגדלנו אני זוכרת שביום ההולדת היינו עושים מסיבה על הדשא בבית של ההורים. זוכרת שכל אחד מהילדים היה מביא מתנה צנועה והיינו משחקים בתיפסוני (תופסת), חבילה עוברת, וגם אחת-שתיים-שלוש דג מלוח.

אני זוכרת שבגיל בת מצווה קיבלתי במתנה שעון, עד היום אני זוכרת שהיה לו רקע בצבע כחול. זו גם מתנת יום ההולדת היחידה שזכורה לי שקיבלתי מהקיבוץ.

מההורים קיבלתי מצלמה שזה היה משהו שמאוד רציתי הרבה שנים, ולרגל בת המצווה שלי ביקשתי וקיבלתי.״
 

שוחחתי גם עם עמירם בן צבי, והיה מרתק לשמוע מה הוא זוכר. עמירם גר היום בסמיכות אליי, וכשהיינו ילדים המשפחות שלנו גרו בקומותיים, הוריו גרו בקומה הראשונה והוריי בקומה שמעליהם. עמירם מספר:
​

​

"

לקבוצה שלי קראו רקפת. אני זוכר שכשהייתי בבית ספר יסודי היו חוגגים לי יום הולדת בדשא של ההורים (כי למי היה מקום בבית, החדרים היו קטנים). בערב כל בני הכיתה מגיעים לחגוג, אוכלים ארוחת ערב, משחקים משחקים, כל ילד היה מביא מתנה אז כמובן שהיינו פותחים את המתנות. בסוף הערב חוזרים כולם יחד לבית הילדים והולכים לישון.

מבחינת שירי יום הולדת אז היו שירים סטנדרטיים, והיינו משחקים משחקי חברה כמו תופסת, לשלוף את התפוח מקערת קמח.

היה גם טקס עם עוגת יום הולדת שאימא היתה מכינה וזה היה נועל את האירוע.

מתנה משמעותית שזכורה לי היא זוג אופניים שקיבלתי מההורים, זה היה וואו. מהילדים היינו מקבלים בעיקר משחקי קופסה, והמשקיענים היו מכינים משהו מאפס, עבודת יד, למשל קופסה מעץ לשמור חפצים.״

 

כמו שנאמר בפתיח, אני לא זוכרת הרבה מחגיגות ימי ההולדת, אבל לשמחתי אבא שלי, שהיה חובב צילום מושבע ושנים רבות תיעד את כל האירועים בקיבוץ, השאיר לנו מתנה ענקית בדמות תמונות.

 

זו תמונה של יום הולדת מגיל 3 בגן. אפשר לראות שילדי הקבוצה וגם כל משפחתי – הוריי, סבותיי, אחי ואחיותיי – מסבים סביב שולחנות עם כיבוד. המטפלות מנצחות על החגיגה, ובידי תוף מרים, שכנראה הסב לי שמחה גדולה.

 

זו תמונה שללא ספק שווה אלף מילים.

 

מתנה ייחודית שזכורה לי מילדותי, הייתה כשדודי הגיע לביקור מפריז והביא לי נעלי לק אדומות ולבנות. זה היה פריט הלבוש הכי מיוחד שהיה לי וללא ספק הרגשתי מיוחדת כל פעם שנעלתי אותן.

 

אז איזה זיכרון יום הולדת בלתי נשכח יש לכם מהילדות?

 

ללא ספק יום הולדת 75 של הקיבוץ מגיע בזמנים קשים ולא שגרתיים. הלוואי שנצליח למצוא את המאחד ולשים בצד את כל מה שמפריד, כדי שנוכל לצלוח את השנה הבאה עלינו לטובה ולעמוד בכל האתגרים.

 

וכמובן שאם יש משאלת לב של יום הולדת שכולנו מייחלים לה היא שכל החטופים יחזרו בשלום הביתה, שכל החיילים ישובו לשלום לביתם והשלום ישרור בארצנו. על יתר האתגרים נתגבר בכוחות משותפים.