top of page

היֹה היָה

רוזט (אביבה) וירניק

"היה היה" הוא מדור חדש שנפתח בעלון הקודם. נביא בו סיפורים מן העבר הרחוק והקרוב, וננסה להחיות תקופות ואירועים. המעוניינים לתרום למדור זה מוזמנים לפנות לרוזט (אביבה) וירניק או לעידית גייסט, ונשמח לשלב את הסיפורים בעלונים הבאים.

בית הספר בשנים הראשונות ונטע המורה

מאת אביבה וירניק

ישבנו במועדון "יחד", תמי א., נטע ג. ואני, בסוף ארוחת בוקר של הוותיקים באחד מימי ראשון וגלגלנו שיחה על המסלול של נטע בהוראת ילדי נחשונים – בנחשונים, ביקום, בגבעת השלושה בחורשים, בעינת, ב"רמות חפר" (שבקיבוץ מעברות) ועוד. תמי סיפרה סיפורים פיקנטיים על תעלולי הילדים, על מורים משעממים ועל קשיים של מטפלות, ואילו השיחה על המסלול של נטע עקבה למעשה אחר המעברים וההתפתחות של מסגרת בית הספר של ילדי נחשונים.


בנחשונים היו מעט ילדים. בכל שנה היו מצרפים אותם לילדים של קיבוצים אחרים כדי ליצור מסגרות חינוכיות בהיקף סביר, ונטע נדדה ממקום למקום למשימות חדשות בסביבה חדשה. אתה נדדו גם מורים אחרים וגם מטפלות שדאגו לצרכים הפיזיים של הילדים – לאוכל ולטיפול.


נטע הגיעה לקיבוץ נחשונים בשנת 1960, בוגרת טרייה ונלהבת לאחר שסיימה לימודי הוראה בסמינר הקיבוצים. היא יועדה להחליף את הדסה שחם, שהייתה צריכה ללדת, אך נשארה והפכה לבת זוגו של לזר גבעתי.

נחשונים

הקבוצה הראשונה שהיא חינכה, יחד עם שרה בן צבי, הייתה גחלילית. היו בה תמי, יורם, עופר ועוד... והם למדו בנחשונים: 10 בני נחשונים ו-11 ילדי חוץ. המטפלת הייתה דבורה ט. בתקופה ההיא התחנכו בקיבוצים ילדים רבים מן העיר, בחינוך שכלל לינה, משום שנחשב חינוך טוב יותר או משום שההורים היו עסוקים. תמי מציינת שהיחסים בין ילדי הקיבוץ לבין ילדי החוץ היו מצוינים.

התמונות המצורפות מתוך ארכיון נחשונים

Picture1_edited.png
Picture1_edited.jpg

גבעת השלושה

נטע: "כשילדי גחלילית עלו לכיתה ז' קיבלתי את קבוצת צבר לכיתות ה-ו, ארבעה בנים ורוב של בנות. בהמשך לימדתי וחינכתי בגבעת השלושה את הכיתה של איתמר, נוגה, אילת ודפנה, שנקראו קבוצת שיבולת".

יקום

תמי: "שרה לימדה אותנו להכין עבודות והגענו לכיתה ז' בקיבוץ יקום מוכנים וברמה טובה. ביקום לא למדנו כלום. היינו צריכים לעבוד בצהריים בניקיון הבתים ובעבודות נוספות. היינו משוכנעים שלינה משותפת זה דבר טוב".

חורשים

נטע: "בחורשים לימדתי עם פנחס קבוצה של 20 ילדים. הקבוצה של עמירם, שחר, תמי וחגי. הנהג שהוביל אותנו כל יום לחורשים היה מביא עוגיות, סוכריות ופיצוחים, ולא הקשיב לטענות שלנו שהילדים לא יאכלו ארוחת בוקר אחרי הכיבוד הזה. בתקופה זאת הייתי חוזרת לנחשונים אחרי העבודה ורק מדי פעם הייתי חוזרת בערב לחורשים להשכבות בלילה. הבנתי אז את היתרון שיש בניתוק גאוגרפי ממקום העבודה.

מעבר אפק

בספטמבר 1978 פנו אלינו מקיבוץ עינת וביקשו לצרף את ילדי נחשונים לבית הספר במתחם שלהם. כך נוסד "מעבר אפק", בית הספר המשותף לקיבוצים עינת, גבעת השלושה, חורשים ונחשונים. מוליק בר היה מנהלו הראשון. הוא השקיע מאמצים רבים בניסיון לשכנע את אלו מחברי נחשונים שהתקשו להעביר את ילדיהם לבית ספר אזורי בנימוק ש"לא יהיו לנו ילדים מתרוצצים בחצר". מוליק התעקש וטען ש"נתחיל בקטן ובית הספר יגדל". תחילה הייתה זו שנת ניסיון. בית הספר המשותף גדל ושנת הניסיון הוארכה, עד שבנובמבר 1982 נכנס קיבוץ נחשונים לשותפות מלאה בבית הספר. לימים הפך "מעבר אפק" לבית הספר של המועצה האזורית.

נטע: "בית הספר המשיך להתפתח. בין היתר, בתקופה הראשונה של לימוד על מחשבים בבתי ספר, הכנסנו 10 מחשבי אפל (APPLE) גדולים. מוליק נהג לומר ש'צוות כמו זה שהגיע מנחשונים לא יהיה לנו יותר'".

כשמוליק הפסיק לנהל, נטע החליפה אותו עד שיואל מרשק נכנס לניהול. בשנת 1989 נדין החליפה את נטע במעבר אפק בנושא המחשבים ונטע עברה ל"תלגר" שבקבוצת גרנות כדי להדריך צוותי מורים כיצד להטמיע מחשבים בבתי ספר.

בסיפור התפתחותו של בית הספר לילדי נחשונים אי אפשר שלא לציין לצד נטע ג. את שמות אנשי הצוות החינוכי המהולל שעבד עם הילדים בשנים הראשונות: המחנכים אביבה נ., הדסה ש., שרה ב., אלי ק., נטע פ. והמורה לאנגלית שרה ח..

כתבה אביבה ורניק. בשיתוף עם ארכיון נחשונים. טל"ח

bottom of page