top of page
יוֹם הֻלֶּדֶת,
מַזָּל טוֹב וּמַתָּנָה
נטע דן
הצורה הולדת מופיעה בתנ"ך כמקור נטוי בבניין הופעל בשורש יל"ד (במשמעות "לידה"), למשל "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מ, כ). בימינו המילה הולדת היא שם עצם.
המין הדקדוקי של צירוף הסמיכות יום הולדת הוא זכר ("יום הולדת שמח", ולא "שמחה"), ולכן יש לומר היה לי יום הולדת (ולא: "הייתה לי יום הולדת").
הצורה יומולדת משקפת את לשון הדיבור. היא חיננית, אך נחשבת לא תקינה.
הצירוף מזל טוב החל לשמש בעברית בימי הביניים, כנראה במשמעות של "הצלחה". הצירוף החל לשמש כברכה במאה התשע־עשרה.
כאשר חוגגים יום הולדת אפשר לתת לבעל השמחה מתנה. בעברית יש מילים נרדפות רבות למתנה: שי, דורון, תשורה, מנחה, זבד, מתת, וגם אֶשְׁכָּר, מִגְדָּנוֹת ומַשֵׂאת בלשון המקרא.
bottom of page